ת"א 1276/97

תקציר

הנתבעים במקרה זה היו קופת חולים, שני רופאים שטיפלו בחולה המנוח בזמנים שונים, ופתולוג שבדק נגע שהוסר מהמטופל. משפחתה של המטופלת תבעה את הנתבעים בגין רשלנות רפואית, בטענה כי מחדלי הרופאים בטיפול בנגע הובילו למותה. לגופו של עניין, טענו התובעים כי הרופא הראשון שטיפל בנגע בשנת 1992 היה צריך לשלוח נגע לבדיקה פתולוגית, וכי הרופא השני והפתולוג בשנת 1994 לא הבהירו כי הנגע הוא הישנות של הנגע הקודם, התייעצו עם אונקולוג, עדכנו את המטופל בתוצאות ודאגו להמשך טיפול נאות. בית המשפט מצא כי החלטתו של הרופא הראשון שלא לשלוח את הנגע לבדיקה הייתה סבירה ועולה בקנה אחד עם הנורמות הרפואיות המקובלות, שכן ניתן לקבוע בקלות קלינית את האבחנה של אטריום – מצב שכיח ולא חשוד. המומחה מטעם התובעים, פתולוג, לא נחשב מומחה מתאים לפעולות סבירות של קלינאי. יתר על כן, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי שליחת כל נגע לבדיקה תהיה מכבידה ויקרה מדי, וכי ההחלטה שלא לעשות כן נופלת בגדר שיקול דעתו הקליני של הרופא המטפל. לפיכך, בית המשפט לא מצא רשלנות מצד הרופא הראשון. לגבי הרופא השני והפתולוג קבע בית המשפט כי הם לא התרשלו באבחון הנגע כבלתי חוזר ושפיר. התובעים לא הביאו ראיות רפואיות מספיקות כדי לתמוך בטענתם כי האבחנה הייתה שגויה או שהיה מקום לבצע כריתה רחבה יותר. עם זאת, בית המשפט מצא הן את הרופא השני והן את הפתולוג התרשלו בכך שלא דאגו לכך שהמטופל יקבל את תוצאות הבדיקה הפתולוגית. בית המשפט הדגיש את חשיבות יידוע החולים במצבם הרפואי, במיוחד במקרים של סרטן, ומתח ביקורת על היעדר אמצעים סבירים שננקטו להעברת המידע לחולה. למרות קביעת רשלנות מצד הרופא השני והפתולוג, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין מותו של החולה. הראיות הראו כי הגידול שהופיע בשנת 1994 היה שונה מזה שהוצא בשנת 1996, והתובעים לא הביאו ראיות מספיקות המוכיחות כי סיכויי החלמתו של המטופל פחתו בשל העיכובים בטיפול. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה, ופסק לטובת הנתבעים. התובעים חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לנתבע הרביעי, ואילו שלושת הנתבעים הראשונים לא חויבו בהוצאות כלשהן בשל רשלנותם המבוססת של הנתבעים השני והשלישי.