רע"א 4083/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. בקשה זו הוגשה בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע לבטל את החלטת לשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע, אשר חייבה את המשיבה מס' 1 (חברת מנורה) לשלם חוב שחבה המשיבה מס' 2 (וקנין) למבקשים, אשר ניסו לגבות בשטר חוב. פסק הדין של בית המשפט המחוזי ביטל את ההחלטה והחזיר את הדיון ללשכת ההוצאה לפועל להמשך חקירה. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי המבקשים הייתה כי הזוכים (המבקשים) לא הביאו הוכחה לכך שחברת מנורה החזיקה בכספים השייכים לווקנין ואשר חל עליהם צו העיקול. פסק הדין מדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על הזוכים, ומשלא מילאו דרישה זו, חובתה של חברת מנורה לשלם את החוב אינה יכולה לעמוד. בנוסף, יצוין כי רשלנותה של מנורה בהליכי ההוצאה לפועל לא הצדיקה את חיובם במלוא החוב. פסק הדין מתייחס גם לטענות פרוצדורליות שהעלו המבקשים, לפיהן הערעור לא הוגש במועד וכי נעשו שינויים אפשריים בפסק הדין. עם זאת, בית המשפט דוחה טענות אלה וקובע כי חסרונותיה הפרוצדורליים של מנורה אינם עולים על הסוגיה המהותית של הוכחת חבותה של מנורה. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי לא ניתן לחרוג ממגבלת שלושת החודשים של צו העיקול ללא הוכחה קונקרטית כי מנורה חייבת כספים לווקנין בתוך פרק זמן זה. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, והעניין מוחזר ללשכת ההוצאה לפועל לבדיקה נוספת, כפי שהחליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע.