עב"ל 1374-10-11

תקציר

במקרה הנתון, דחה בית המשפט את תביעת המערער להכרה בפגיעת ברכו כפגיעה בעבודה במסגרת המיקרוטראומה. על פי פסק הדין, היה על המערער להוכיח דפוס שבו תנועות או פגיעות חוזרות ונשנות בברכיים הובילו לנזק מצטבר ובלתי הפיך לאורך זמן, המשפיע על יכולתו לעבוד. יושמו העקרונות שנקבעו במקרים קשורים, המכתיבים כי מיקרוטראומה כרוכה בתנועות חוזרות ונשנות עקב עבודה, המובילות לפציעות זעירות ובלתי הפיכות. התיק התמקד בשאלה האם פעולותיו של המערער, שעיקרן הליכה למרחקים קצרים תוך נשיאת משאות כבדים מספר פעמים ביום, היוו תנועות חוזרות ונשנות כאלה. עם זאת, משימותיו כללו פעילויות מגוונות, לא חוזרות על עצמן באופן עקבי, ותקופות המאמץ על הברך היו קצרות ולא תכופות. חרף ההכרה באופייה הפיזי של עבודת המערער הכרוכה בעמידה ממושכת, לא מצא בית המשפט תשתית עובדתית התומכת בטענת המיקרוטראומה בשל התדירות והרצף הלא מספקים של התנועות הפוגעות. אשר על כן, הערעור נדחה ללא הוצאות, שכן המערערת לא הצליחה להוכיח את דפוס המאמץ החוזר הנדרש לפגיעה במיקרוטראומה.