רע"פ 2986/21

תקציר

במקרה זה, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד שהחמיר את עונשו המקורי מבית משפט השלום ברמלה. המבקש הורשע בהחזקת סם מסוכן, הרואין, שלא נועד לשימוש עצמי. בתחילה, לאחר שקיבל הסדר טיעון, גזר עליו בית משפט השלום חודש עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי ו-18 חודשי מאסר על תנאי, בהתחשב בנסיבותיו כגון היעדר עבר פלילי וקשיים כלכליים. גזר הדין הקל הזה התחשב בהודאתו באשמה, בשיתוף הפעולה ובזמן שכבר בילה במעצר. עם זאת, המשיב ערער, ובית המשפט המחוזי שינה את העונש לתשעה חודשי עבודות שירות, בשל חומרתן של עבירות הסמים והצורך בהכרעת דין מרתיעה, אם כי נזהר שלא להטיל מאסר בפועל. המבקש ערער על כך וטען כי העונש המוגבר אינו מידתי ולא שקל כראוי את נסיבותיו. בית המשפט העליון דחה את בקשתו למתן רשות ערעור, בקובעו כי המקרה אינו עומד בקריטריונים החריגים הנדרשים לסיבוב שלישי של ערעור, ואישר כי העונש המתוקן הולם בהתחשב בחומרת העבירה. הדבר מדגיש את עמדת הרשות השופטת בנוגע לענישה חמורה על עבירות סמים כדי להרתיע מפני פעילות פלילית, בעוד שבית המשפט התיר דחייה של שבוע במועד תחילת עבודות השירות.