ת"א 20006-01-10

תקציר

השופטת העדיפה את עמדת הנתבעים לפיה ההסכם משנת 2002 תקף ומחייב, והעביר את זכויות התובעים בסרטים לנתבעים. טענות התובעים כי ההסכם נחתם תחת לחץ, או כי היה למראית עין בלבד, נדחו. עוד קבעה השופטת כי חלה התיישנות על התביעה, וממילא התובעים התעכבו קשות בהגשת התביעה, תוך גרימת נזק ראייתי לנתבעים. יתר על כן, לתובעים לא היה מעמד לתבוע, שכן הם לא היו בעלי זכויות הסרט, שהיו שייכות לחברה אחרת שלא הייתה צד לתביעה. עוד השתכנע השופט כי התובעים הם שהפרו את הסכמי ההפצה, מכרו את זכויות ההפצה לגורמים אחרים ולא סיפקו את סרטי ההפצה. ככלל, השופט מצא כי עדויות התובעים אינן אמינות, סותרות ואינן עקביות, בעוד שעדויות הנתבעים היו מסודרות ומשכנעות. מטעמים אלה נדחתה התביעה לתמלוגי הפצה ולהשבת אמני הקולנוע, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות בסך 250,000 ₪ בתוספת ריבית.