ע"א 407/62

תקציר

נסוב התיק סביב שטר חוב על סך 5,500 לירות ישראליות עליו חתמו המערער, הרמן שטרן וד"ר קרל מרן, במסגרת עסקה מורכבת של העברת מניות בחברה בשם מדיקו בע"מ. הפתק הועבר למשיב, ישראל וגר, על ידי משה גבור, אחד הצדדים המקוריים להסכם. המיזם העסקי בין גאבור למרן עלה על שרטון, והוביל למותו של האחרון ולפירוק החברה. לאחר מכן הגיש וגר תביעה נגד שטרן לבית המשפט המחוזי להשבת הסכום הנקוב בשטר, בצירוף ריבית והוצאות. בית המשפט המחוזי פסק לטובתו של וגר, בנימוק שמאחר שהשטר הועבר אליו, שטרן אינו יכול לטעון לכשל בשיקול הדעת כפי שהיה עלול להיגרם לו הפתק היה נשאר אצל גאבור. שטרן ערער על החלטה זו, אך בית המשפט דחה את ערעורו ואישר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. השופטים הסכימו עם ההבחנה שנעשתה בין פתק שניתן ללא תמורה לבין פתק שהתמורה לגביו נכשלה לאחר מכן. במקרה זה, השטר היה בר אכיפה שכן שטרן ומרן חתמו עליו כעושים נוספים, וההעברה לווגר הייתה תקפה. זאת ועוד, ידיעתו של המשיב בדבר מורכבות העסקה בין גאבור למרן לא הפכה את השטר לחסר תוקף בדיעבד, שכן החוזה לא הופר עוד לאחר העברת השטר. השופטים הדגישו כי זכויותיו של המשיב כמחזיק השטר לא נפגעו, והוא זכאי לפירעון משטרן. לפיכך נדחה הערעור, ושטרן חויב לשלם לווגר את הסכום הנקוב בשטר, בצירוף ריבית והוצאות משפט בסך 400 לירות.