ת"א 28145-10-21

תקציר

במקרה משפטי זה, ביקש התובע לבטל הסכם חתום בטענה כי הוטעה להתקשר בו. ככלל, חרטה לבדה אינה מצדיקה ביטול התחייבויות כאלה, על פי דיני החוזים. התיק נסב סביב השאלה האם התובע הוטעה באמצעות מצגי שווא לפיהם גם קרוביו מוכרים את זכויותיהם בנכס. מצג שווא כזה, טען, מהווה עילה מספקת לביטול החוזה. למרות סעיף בהסכם הקובע כי אין תוקף למצגים קודמים, בית המשפט מצא כי התובע אכן הוטעה. מצג שווא זה היה ככל הנראה רשלני ולא כוזב, אך עדיין עמד בקריטריונים לביטול חוזה לפי סעיף 15 לחוק החוזים, המאפשר ביטול אם ניכרת הטעיה. בית המשפט הבהיר כי בעוד שהחוזה הצהיר על עצמו במפורש כמקיף, קיימים חריגים בפרקטיקה המשפטית המאפשרים הבאת ראיות לטענות כמו הטעיה, גם כנגד הסכמים ממצים. מאחר שהתובע לא היה מיוצג ולא היה גוף עסקי, בית המשפט הכיר בפוטנציאל לדינמיקת כוח לא שוויונית. כתוצאה מכך, נפסק כי התובעת יכולה לבטל את ההסכם כדין בשל מצג שווא מטעה. בית המשפט ביטל את הסכם המכר והורה על פעולות השבה מסוימות, לרבות התאמות כספיות והחזרת מסמכים, תוך שהוא מתיר לתובע להמשיך בתביעות נוספות בגין נזקים כלכליים בהמשך.