ע"א 130/85

תקציר

במקרה דנן, ערערה המערערת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין דמי מזונות ומזונות. בית המשפט הורה למערערת לשלם 6,500 ש"ח לחודש, צמודים למדד מיוני 1982, עם עדכונים חודשיים, לתחזוקת המשיבים. למרות מיעוט הפרטים בממצאי בית המשפט המקורי, בית המשפט לערעורים הגיע למסקנה כי לא יעביר את התיק לדיון נוסף. המשיבים ביקשו מזונות כספיים שונים, לרבות מזונות ומזונות ילדים, וביקשו תחילה 9,000 ₪, אך טענו לצורך ב-15,000 ₪ לחודש לאחר ניכוי הכנסה. הראיות הצביעו על הכנסתו הרבה של המערער, בעוד שעבודתו הפחות פורמלית של המשיב הניבה הכנסות נמוכות יותר. ניסיונותיו של בא כוח המערערת לטעון לוויתור של המשיב על מזונות נדחו, שכן בית המשפט לא מצא ויתור ברור. פסק הדין התייחס גם להוצאות בגין חגיגת בר מצווה, כאשר מחציתה נגבתה מהמערערת. ערכאת הערעור סברה כי סכום המזונות סביר ואישרה את ההחלטה המקורית, תוך שהיא דוחה את הערעור בשל היעדר ראיות מספיקות לסתור את פסק הדין, תוך הדגשת הצורך בראיות מדויקות בתביעות כספיות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערער חויב לכסות חלק מהוצאות המשפט, מבלי שנפסקו למשיבים הוצאות.