ת"א 40880-02-21

תקציר

התובע והנתבע היו מעורבים בסכסוך ארוך על בניין מגורים ויחידת דיור צמודה בגבעון. התובע, המתגורר בבניין למעלה משלושים שנה, טוען כי בנה את הנכס מכספו ומאז הוא מחזיק בו, מה שמאפשר לאנשים שונים, לרבות אביו של הנתבע, להתגורר ביחידת הדיור ללא דמי שכירות. התובעת מבקשת לפנות את הנתבעת מיחידת הדיור לאחר שנודע לה על כוונתה למכור אותה לצד שלישי. מנגד, טוענת הנתבעת כי אביה היה הבעלים המשותף של הנכס ולאחר מכן מכר לה את חלקו. היא מציגה שני מסמכים לא מתוארכים ובכתב יד חתומים לכאורה הן על ידי אביה והן על ידי התובע, המוכיחים לטענתה את בעלותו של אביה. עם זאת, האותנטיות והנסיבות סביב מסמכים אלה מוטלות בספק. בית המשפט פוסק לטובת התובעת, שכן הנתבעת אינה מביאה ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיה. גרסתו של התובע לאירועים אמינה יותר, מה גם שהנתבע לא הצליח לסתור את טענתו כי יש לו זכות להחזיק ביחידת הדיור. בנוסף, הימנעותה של הנאשמת מלזמן את אביה כעד, יחד עם סתירות נוספות בעדותה, מחלישים את טענתה. בית המשפט קובע כי זכותו של התובע ביחידת הדיור עדיפה על זו של הנתבע ומורה לנתבע לכסות את הוצאותיו והוצאות עו"ד בסך 12,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 31.7.2023.