ע"מ 527/07

תקציר

המקרה שלפנינו כרוך בגירושין ארוכים וחריפים ובסכסוך רכושי בין בעל ואישה. בבעלותם שני נכסים: בית בטבעון, שבו מתגוררת האישה עד היום, ודירה בקריית מוצקין, אותה עזב הבעל לפני ארבע שנים, לכאורה בשל התנהגותה המתעללת של האישה ותלונות שווא במשטרה. הטענה העיקרית היא תביעתו של הבעל לדמי שימוש הולמים, שכן האישה מנעה ממנו להשתמש בבית ובדירה, בעוד היא מתגוררת בהם באופן בלעדי. האישה מסרבת לתת גט לבעל, מה שמאריך את המאבק המשפטי. מספר פסקי דין קודמים קבעו כי חלוקת הנכסים והזכויות הרכושיות תתרחש לאחר פירוק הנישואין. בני הזוג חולקים גם רכב, שבית המשפט החליט בעבר שישמש לסירוגין מדי שבוע. בית המשפט קמא קבע כי על האישה לשלם לבעל דמי שימוש הולמים עבור הנכסים והרכב, אך הערעור מערער על החלטה זו. הערעור נסוב סביב פרשנותו של פסק דין של בית הדין הרבני משנת 2000, שהעניק לאישה חלקה ספציפית בבית המגורים, ללא תשלום שכר דירה, במסגרת תביעה לשלום בית. דעת הרוב, של השופטים י' עמית וי' וילנר, גורסת כי יש לכבד את החלטת בית הדין הרבני ולבקש בה כל שינוי, מה גם שהיא מצויה בסמכותם הייחודית. פסק הדין הפוטר את האישה מדמי שימוש נתפס כאמצעי זמני לשלום בית ואינו שולל את זכותו הרכושית של הבעל. עד לתיקון פסק הדין של בית הדין הרבני או להתרת הנישואין, הערעור מתקבל, והאישה אינה צריכה לשלם דמי שימוש. השופט עבד ש. שטמר, בדעת מיעוט, מסכים עם החלטת בית המשפט קמא לחייב את האישה בדמי שימוש, שכן פסק דינו של בית הדין הרבני אינו מתייחס למצב הקיים ולרצונו של הבעל לחזור לנכס. עוד מדגישה השופטת כי סירובה של האישה להתגרש מעמיד את הבעל במצב בלתי הוגן, המאפשר לה שימוש בלעדי בנכסים. עם זאת, החלטת הרוב עומדת בעינה, והאישה אינה נדרשת לשלם לבעל דמי שימוש. פסק הדין גם מבטל מינוי שמאי להערכת דמי השימוש בנכסים וברכב, למעט הערכת דמי השימוש ברכב.