ת"א 8946/07

תקציר

הסכסוך בין מתווך, התובע, לבין לקוחו, הנתבע, נסוב סביב הסכם בלעדיות במקרקעין. התובע תבע את הנתבע בדמי תיווך לאחר שדירה בבעלות הנתבעת נמכרה בתקופת הבלעדיות המורחבת. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו: (1) האם התובעת שיווקה בפועל את הנכס כנדרש בחוק ו-(2) האם המכתב המאריך את הסכם הבלעדיות מעבר לשישה חודשים הסטטוטוריים תקף. באשר לפעילות השיווקית, מצא בית המשפט כי התובעת אכן ביצעה פעילות מספקת בשליש הראשון של תקופת הבלעדיות. עם זאת, הנושא המכריע היה תוקפה של ההארכה. חוק המתווכים קובע כי תקופת הבלעדיות בתיווך מקרקעין לא תעלה על שישה חודשים. בית המשפט קבע כי ההוראה המגבילה את הבלעדיות היא קוהרנטית, שמטרתה להגן על הצרכנים ולהבטיח שיווק נמרץ. מאחר שבמכתב ההארכה לא הוזכרה ההגבלה הסטטוטורית והתובעת לא הודיעה לנתבעת על זכותה לחזור לשירותים שאינם בלעדיים, פסל בית המשפט את ההארכה. מאחר שהתובע לא היווה "גורם יעיל" במכירה, בשל הפרסום האינטרנטי העצמאי של הנתבע שהוביל למכירת הדירה, דחה בית המשפט את התביעה לדמי תיווך. כמו כן, חויב התובע לפצות את הנתבע בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.