ה"פ 5050/06

תקציר

המבקשים, שהם בני משפחה של המשיבים, טענו כי היה הסכם למכור להם דירה בירושה תמורת 300,000 דולר. המבקשים שכרו את הדירה האמורה במשך שנים רבות ואף השקיעו כספים רבים בשיפוצה. אלא שהמשיבים סירבו להסכים למכירה, שכן חזרו בהם מהסכמתם לאחר שהמבקשים עיכבו את העברת התשלומים וזכויות הבעלות. המבקשים טענו כי מכתב בא כוח המשיבים וטיוטת ההסכמים אישרו את קיומו של הסכם המכר, ואילו המשיבים טענו כי טענת המבקשים היא ניסיון לנצל את עליית מחיר השוק של הדירה משנת 2003. עוד נטען, כי המבקשים היו מודעים לכך שהמכירה דורשת את הסכמת כל היורשים, שלא התקבלה, וכי הטיוטות היו ראשוניות בלבד ונזנחו. בית המשפט קבע, כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח קיומו של חוזה, שכן לא הייתה הסכמה או הסכמה ברורה מצד היורשים, והתנהלות המבקשים לא הצביעה על תחושת דחיפות בהשלמת הרכישה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי ייפוי הכוח שהובא על ידי המבקשים כראיה להסכם המכר לא ציין את שמותיהם ונועד להקל על עסקאות עתידיות ולהבטיח את זכויות היורשים. לפיכך, נדחתה תביעת המבקשים להצהרה ולאכיפת ההסכם הנטען על הסף. המבקשים חויבו לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.