ת"א 111/05

תקציר

סכסוך משפטי ארוך זה סובב סביב נכס שניזוק בשריפה, חובות כספיים וגופים תאגידיים שונים. ראשית, גליל מערבי מעיינות סחר בע"מ הייתה המפיצה הבלעדית של מוצרי טמפו בצפון הארץ, בבעלות דוד ורחל הורוביץ. בנם, התובע בועז, טוען כי ירש את הזכויות בנכס הממוקם ברחוב גטו לוחמי 4 בנהריה, בו שכנה הפעילות העסקית של מעיינות וחברה נוספת, מרקטסול. נכס זה שועבד כדי להבטיח את חובותיהם של ספרינגס ומרקטסול לבנק. לאחר מכן נקלעו שורה של קשיים כלכליים, הליכים משפטיים ועסקאות שבהן היו מעורבים משפחת הורוביץ, מרקטסול וחברה בשם אסאן. אסאן חכר את הנכס אך פינה אותו לאחר שריפה שפרצה בינואר 1998 וגרמה לנזק משמעותי. בועז הגיש תביעה נגד אסן, בעלי מניותיו, הבנק וכונס הנכסים שמונה לנהל את ענייני הנכס, בדרישה לפיצויים בגין השריפה, דמי השכירות שלא שולמו ופינוי הריסות. עם זאת, השופט קבע כי בועז נעדר מעמד במקרה זה, שכן הבעלים הרשומים של הנכס הם רחל ואדם נוסף, שקד. העברות הזכויות לכאורה בנכס מרחל ושקד לבועז נמצאו פסולות, וטענתו של בעז כי הוא הבעלים היחיד של הנכס, הנגזרת מבעלותו על הסיעות, סותרת הליכים משפטיים קודמים. יתר על כן, השופט קבע כי כל התביעות לדמי שכירות לפני יוני 1999 יושבו בפסק דין של בית המשפט העליון, ותביעת נזקי השריפה הופנתה לצד הלא נכון, שכן כספי הביטוח כבר הוסדרו על ידי הבנק, שהחזיק במשכנתא. בנוסף, תביעת הנזיקין נגד הבנק והכונס לפני ינואר 2000 נדחתה מחמת התיישנות. עוד קבע השופט כי כונס הנכסים לא יכול היה להפעיל או להשכיר את הנכס בשל צווי מניעה שהוציא בית המשפט, לבקשת דוד הורוביץ, והחוב הגבוה לבנק. ככלל, נעתר השופט לבקשת הנתבעים לדחייה על הסף, ביטל את צו עיכוב הביצוע וחייב את התובע בהוצאות הנתבעים. פסק דין מורכב זה משקף מאבק משפטי ממושך ומורכב, כאשר בסופו של דבר השופט פוסק כנגד טענות התובע.