ת"א 1174/79

תקציר

המקרה, ת"א 1174-79 רבינוביץ' ואחרים נ' מדינת ישראל, עניינה קביעת שכר למנהלים מיוחדים שמונו על ידי בית המשפט בשנת 1981 לנהל חלקת אדמה בבעלות משותפת. המבקשים ביקשו שכר בגין פעולות שננקטו החל משנת 1994 לשינוי ייעוד הקרקע והשבחת שוויה. בית המשפט פסק לטובת המבקשים, אך הורה למשיבים שהיו בעלים פרטיים, למעט אלה שהחליפו שטחים עם המדינה, לשלם אחוז מערך הקרקע כשכר, בשיעורים שונים לקבוצות שונות. טענת המבקשים לסולם שכר גבוה יותר לא נתמכת. למרות שהשתתפו בכמה הליכים תכנוניים ומשפטיים, השפעתם הייתה מוגבלת. המשיבים טענו כי פעולות מינהלת ויהל שינו את התב"ע ולא של המבקשים. המבקשים לא ידעו או ניהלו במידה מספקת את חלקה של המדינה בקרקע ולא הזכירו את תפקידה של חברת התכנון יהל, שאותה מימן וניהל המינהל. התנהלות המבקשים לא הצדיקה את השכר המבוקש של 8% בצירוף מע"מ מערך הקרקע. הפסיקה ומחדלי המבקשים הצדיקו עוד יותר שכר נמוך יותר, שישולם לאחר חלוקת הקרקע. בית המשפט שיבח את המנהלים המיוחדים אך מתח ביקורת על חוסר השקיפות. חוות דעת מומחה הציעה שכר של 8% על סמך השוואה למנהלים במקרה אחר, אך הנסיבות היו שונות. על בית המשפט לקבוע את שיעור השכר בהתחשב במעשיהם המוגבלים של המבקשים, בשווי הקרקע, בהתנהלותם ובפסיקה הנוכחית, הפוסקת שכר נמוך יותר. המבקשים זכאים לשכר נמוך מהמבוקש, שישולם על ידי הבעלים הפרטיים עם חלוקת הקרקע, כאשר שיעור השכר לתקופה השנייה ייקבע בהמשך. על בית המשפט להתמודד גם עם מסמכים שלא התגלו, תצהירו של עו"ד שוב, עדותו של ד"ר שגב, ושיטת הגמול הראויה. למרות שהכיר בעמדת המבקשים בדבר תוקף מינוים, בית המשפט מורה על שחרורם בשל פגמים בהתנהלותם ושינוי נסיבות מהותי. המבקשים ישוחררו, והודעה על החלטה זו תירשם. המבקשים יישאו ברוב ההוצאות, כולל שכר טרחת עורכי דין, כאשר הבעלים הפרטיים וקבוצת מוגרבי ישלמו חלק מההוצאות.