ב"ל 6272/07

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **הרקע המשפטי והעובדתי:** התיק עסק בשאלה האם רופאת שיניים, התובעת, סובלת מתאונת עבודה על פי דוקטרינת המיקרו-טראומה, כאשר היא סובלת מפריצת דיסק מותני. עבודתה של התובעת כללה ישיבה ממושכת בתנוחה מקופלת וביצוע תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הגב. בית הדין מינה מומחה רפואי, ד"ר סלטי, אשר קבע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין פריצת הדיסק. לשיטתו של ד"ר סלטי, פריצת דיסק היא אירוע חבלתי חד פעמי, ולא תוצאה של "מיקרו-טראומה" (סדרה של פגיעות זעירות ומצטברות). **העקרונות המשפטיים והחידושים המשפטיים המרכזיים:** 1. **דוקטרינת המיקרו-טראומה:** הדיון המרכזי נסוב סביב דוקטרינת המיקרו-טראומה, דהיינו, האם ניתן לראות בפגיעה הדרגתית כתוצאה מתנאי עבודה חוזרניים ונשנים כתאונת עבודה. המומחה ד"ר סלטי שלל אפשרות זו לגבי פריצת דיסק, וטען כי מדובר באירוע חבלתי חריף. 2. **הגדרת "אסכולה רפואית" והצורך בהוכחתה:** * **עקרון:** התובעת טענה כי קיים קשר בין מיקרו-טראומה לפריצת דיסק אצל רופאי שיניים, וכי הדבר הוכר בפסיקה קודמת (עניין פלדמן). היא ניסתה לבסס את טענתה על קיומה של "אסכולה" רפואית חלופית, אשר סותרת את דעתו של המומחה שמונה. * **החידוש/הקושי:** בית הדין קבע כי על מנת לפסול חוות דעת מומחה או למנות מומחה נוסף, על התובע להוכיח קיומה של "אסכולה" רפואית המכירה בקשר הסיבתי הנטען. ההגדרה של "אסכולה" התפתחה בפסיקה: * **הגדרה ראשונית (עולה מענין פלדמן וענין ויצמן):** דעה רפואית המקובלת במרכזים רפואיים חשובים, על דעת מומחים מוכרים, מוצגת בספרי לימוד חדשים, ומבוססת על מחקרים מדעיים רציניים. * **הרחבה (ענין לב):** גם דעה המופיעה בעיתונים רפואיים ראשיים ובאתרי מידע מקוונים המרכזיים, הכוללים הצלבות בין מאמרים ומחקרים, יכולה להיחשב כאסכולה עדכנית. * **התמודדות הנתבע:** הנתבע טען כי לא הוכחה קיומה של אסכולה כזו, וכי יש לדרוש ראיות מוצקות לכך, ולא הסתמכות על השערות או פסיקה ישנה. 3. **מעמד פסק דין קודם (ענין פלדמן):** * **טענת התובעת:** פסקי דין קודמים, ובפרט עניין פלדמן, יכולים לשמש כהוכחה לקיומה של אסכולה. לטענתה, עניין פלדמן (משנת 1989) קבע קשר סיבתי בין מיקרו-טראומה לפריצת דיסק אצל רופאי שיניים. * **דחיית הטענה על ידי בית הדין (בשלב ראשון):** בית הדין קבע תחילה שפסק דין פלדמן, ככל הנראה, התבסס על הסכמת הצדדים וחוות דעת ספציפיות לאותו עניין, ולא על קביעת הלכה כללית בדבר קיום "אסכולה" רפואית. כמו כן, צוין שהידע הרפואי היה שונה בשנת 1989. 4. **החידוש המשפטי המכריע – פסק דין גינסבר:** * **התפתחות:** למרות הדחיות הראשוניות של טענות התובעת, בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דין מאוחר יותר (עב"ל 35240-11-10 יהודה גינסבר נ' המוסד לביטוח לאומי), פסק, **בהסכמת הצדדים וללא נימוקים**, כי יש למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדיה לבחינת הקשר הסיבתי שבין פריצת דיסק לתנאי עבודה תחת דוקטרינת המיקרו-טראומה. * **הערת בית הדין הארצי:** בפסק דין גינסבר, בית הדין הארצי אף הוסיף והעיר, שגם מומחה סבר כי לא ייתכן מצב שמיקרו-טראומה תוכר כפגיעה בעבודה במקרה של פריצת דיסק, אך בכל זאת קבע שאין מנוס מלמנות מומחה נוסף (במקור על פי ענין אוחיון). * **פרשנות בית הדין האזורי:** בית הדין האזורי פירש את פסק דין גינסבר כהכרה **דה-פקטו** על ידי בית הדין הארצי בכך שקיימת "אסכולה" (גם אם לא הוכחה במפורש על פי המבחנים המחמירים) לפיה פגיעה בגב מסוג פריצת דיסק יכולה לנבוע מתנאי עבודה המקימים תשתית לפי תורת המיקרו-טראומה. * **ההשלכה על ההחלטה:** לאור פסק דין גינסבר, בית הדין האזורי שינה את עמדתו וקבע כי יש למנות מומחה רפואי נוסף, למרות שלא נמצאה פסיקה מנומקת המכירה במפורש "באסכולה" חלופית על פי המבחנים המחמירים של עניין ויצמן. ההכרה נעשתה באופן **עקיף** ובהסתמך על התקדים של מינוי מומחה נוסף בפסק דין גינסבר, שניתן על פי הסכמה. 5. **שאלות הבהרה למומחה:** בית הדין איפשר הצגת שאלות הבהרה למומחה. תשובות המומחה המשיכו לשלול קשר סיבתי בין תנאי עבודה למיקרו-טראומה, אך גם הן לא הצליחו לשכנע את בית הדין לחלוטין, לאור ההתפתחות בפסיקת בית הדין הארצי. **סיכום והשלכות:** פסק הדין מדגים התפתחות משפטית חשובה בתחום תביעות הנזק מגוף הנובעות מעבודת כפיים, בדגש על דוקטרינת המיקרו-טראומה. בעוד שהעקרונות המשפטיים לגבי הגדרת "אסכולה" היו קיימים, היישום המעשי שלהם השתנה. פסק הדין בפרשת גינסבר, אף שניתן בהסכמה וללא נימוקים, היווה נקודת מפנה משמעותית. הוא שימש כבסיס משפטי להחלטת בית הדין האזורי, אשר הכיר למעשה בקיומה של אפשרות לקשר סיבתי בין מיקרו-טראומה לפריצת דיסק, וזאת למרות דעתו המנומקת של המומחה הרפואי שמונה. ההחלטה למנות מומחה נוסף, למרות התשובות המפורטות של המומחה הראשון, ממחישה את גמישותה של מערכת המשפט ואת התאמתה לדינמיקה של התפתחות הידע הרפואי והפרשנות המשפטית. נראה כי גם כאשר הראיות הרפואיות אינן תומכות באופן חד משמעי בטענת המבוטח, פסיקות עתידיות של בתי הדין הגבוהים יותר, גם אם ניתנות בהסכמה, יכולות להשפיע על החלטות של בתי הדין הדיוניים.