עת"מ 10842-04-16

תקציר

העותר, חבר האגודה השיתופית (המשיב מס' 2), ביקש מרשויות התכנון לקבל היתר לשימוש חריג לחמש שנים במספר מבנים על אדמתו במושב בצרה. העותר התכוון להשתמש במבנים, בין היתר, כמחסן, מרכז אופניים, חדרי הלבשה, בית קפה ומסעדה. המשיב דחה את בקשת העותר מכמה טעמים. ראשית, השטח מיועד לשימוש חקלאי ומוכרז כקרקע חקלאית, ולכן ניתן להקים רק מבנים הקשורים לעיבוד קרקע חקלאית. שנית, השימושים המבוקשים הם בעלי אופי מסחרי רחב ומנוגדים להוראות תכנית המתאר הארצית החלה. שלישית, הקרקע נבנית ומופעלת ללא היתרי בנייה כדין, ובהתחשב במניעת עבריינות בנייה יש לדחות את הבקשה. רביעית, העותר לא פירט את ההליכים הפליליים הרבים שהתנהלו נגדו בנוגע לעבריינות בנייה. בית המשפט קבע כי הוא לא יחליף את שיקול הדעת של רשויות התכנון בשיקול דעת משלו, וההחלטה סבירה והתקבלה לאחר שקילת השיקולים הרלוונטיים. בית המשפט מצא כי מסקנתו של המשיב כי השטח הוכרז כקרקע חקלאית היא סבירה. זאת ועוד, השימושים שביקשה העותרת היו שונים מאלה שנקבעו בתכנית, ועל כן היוו סטייה משמעותית. טענות העותר כי תכניות קודמות ייעדו את הקרקע למטרות שאינן חקלאיות היו בלתי סבירות, ומסקנתו של המשיב כי ייעוד הקרקע לחקלאות נתמכה בפסקי דין של בתי המשפט בהליכים פליליים קודמים נגד העותר. עוד קבע בית המשפט כי התנהלותו של העותר נעדרה תום לב משום שלא הזכיר הליכים אלה בעתירתו. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם לכל משיב 18,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.