עמ"ת 1979-09-11

תקציר

הערעור מתייחס להחלטת בית משפט השלום בקריות לאשר את מעצרו של המערער, משה טוב אל אשר, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב ייחס לאשר ביצוע פריצה לדירה וגניבה. כתב האישום נגד אשר התבסס על תיעוד מצלמת אבטחה שהותקנה בבית המגורים וצילמה את האירוע. כמה שוטרים זיהו את אשר בוודאות מהתיעוד. עם זאת, סנגורו של אשר טען כי הליך הזיהוי לא היה תקין וכי הראיות אינן מספיקות כדי לבסס סיכוי סביר להרשיע את מרשו. עוד ציין היועץ כי אשר מרכיב משקפיים, והאדם המצולם אינו מרכיב משקפיים, מה שהופך את הזיהוי למפוקפק. זאת ועוד, אשר שמר על שתיקה במהלך החקירה, דבר שלטענת המשיב מחזק את הראיות הקיימות. לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע השופט למסקנה כי אכן קיימות די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המערער ולביסוס סיכוי סביר להרשעה. עם זאת, בשל הבעייתיות המובנית בזיהוי אשר בצילומים, החליטה השופטת לקבל את הערעור. התיק הוחזר לבית משפט השלום כדי לשקול את שחרורו של אשר למעצר בית עד לקבלת תסקיר בעניינו משירות המבחן. שירות המבחן הונחה להכין תסקיר מעצר ולהעבירו לבית משפט השלום בתוך 15 יום. אשר היה אמור להישאר במעצר עד שבית משפט השלום יקבל החלטה אחרת על סמך הדו"ח.