רמ"ש 56956-01-20

תקציר

השופט בחן את בקשות רשות הערעור והחליט לתת רשות ערעור אך לדחות את הערעור בחלקו, ולקבל את הערעור בחלקו, כך שהעניין יוחזר לבית המשפט קמא. השופט דחה את הטענות שהועלו כנגד החלטות בית משפט קמא, שלא קיבל את טענות העותרים לדחיית הטענות. השופט דחה גם את טענות המבקשים, לפיהן בית משפט קמא לא היה מוסמך להורות על בדיקת דגימות המנוח. השופטת מצאה לנכון לדחות את טענות המבקשים, לפיהן אינטרס בירור האבהות לא התקיים במקרה זה, וכי בית משפט קמא לא איזן בין זכותה של התובעת הקטינה לבין הפגיעה בפרטיותה ובכבודה של המנוחה. באשר למחלוקת העיקרית בשאלה האם קיים סיכוי סביר שהטענות בדבר קשר משפחתי נכונות, קיבל השופט את עמדת בית משפט קמא כי דרישה זו אינה צריכה לעמוד ברף מאזן ההסתברויות. השופט בחן את חומר הראיות ומצא כי לא ניתנה למבקשים הזדמנות לחקור חקירה נגדית של עד מפתח, ועל כן יש להחזיר את העניין לבית המשפט קמא להכרעה מחודשת לאחר ביצוע חקירה כזו. ביתר ענייני הערעור, לרבות בחירת המעבדה לבדיקה הגנטית, החליטה השופטת שלא ליתן רשות ערעור, שכן לבית משפט קמא שיקול דעת רחב בעניינים פרוצדורליים אלה. השופט הגיע למסקנה כי הערעור התקבל באופן חלקי, וכל צד יישא בהוצאותיו. צו ארעי המעכב את ביצוע החלטת בית משפט קמא יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה חדשה על ידי בית משפט קמא.