רע"ב 3319/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לשחרור מוקדם ממאסר עולם. הבקשה נדחתה משום שלא עמדה בתנאים הקבועים בחוק. באופן ספציפי, המבקש לא הצליח לשכנע את הוועדה כי עבר שינוי של ממש או כי הוא אינו מהווה עוד סכנה ארוכת טווח לחברה. ההחלטה התבססה גם על חומרת העבירה שבוצעה, אישיותו של המבקש ובריאותו הנפשית. בעוד שהסנגוריה הציבורית ניסתה לטעון כי ועדת השחרורים לא שקלה את הקריטריונים המתאימים, השופט מצא כי השאלות שהועלו אינן רלוונטיות למקרה זה. השופט הדגיש את שיקול הדעת המוקנה לוועדת השחרורים בבואה לדון בבקשות לשחרור מוקדם, במיוחד נוכח חומרת העבירות שבוצעו. החלטת הוועדה נתפסה כסבירה, על סמך חומר הראיות, ובגדר שיקול הדעת המקצועי, ולכן בקשת הערעור נדחתה. החלטה זו התקבלה ללא כל צו בנוגע להוצאות.