ב"ל 14150-12-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לתגמולי תלויים בעקבות מותו של מר מ.ש. ("המנוח"), שהמוסד לביטוח לאומי סירב להכיר במותו כתאונת עבודה. התובעים טענו כי יש להכיר במותו של המנוח כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, שכן הוא אירע בעת נסיעתו לעבודה והיווה סיכון בדרך. מנגד, טען הנתבע כי אופיו המכוון של רצח המנוח מנע את סיווגו כתאונת עבודה. בית הדין הכיר בכך שפרשנות הוראות חוק הביטוח הלאומי בנושא תאונות עבודה מחייבת התחשבות במטרות החברתיות של החקיקה. נמצא כי מותו של המנוח הפגין מאפיינים של סיכון בדרך, דהיינו, הוא היה פתאומי ובלתי צפוי. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי למנוח לא הייתה כל מעורבות אישית באירוע הפלילי ונוכחותו בזירה הייתה מקרית בלבד. לכן, למרות מעשיו המכוונים של הרוצח, פסק בית המשפט לטובת התובעים, והכיר במותו של המנוח כתאונת עבודה. הנתבע חויב לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין, תוך זכות ערעור על פסק הדין.