בר"מ 1662/11

תקציר

המבקש, שוהה בלתי חוקי, ביקש רשות ערעור על פסק דינו השני של בית המשפט לעניינים מנהליים, שדחה את בקשתו לשחרור ממעצר עד לגירושו. פסק הדין הראשון, שניתן לאחר דיון במעמד צד אחד במהלך שביתת עורכי הדין, הורה על משמורת המבקש. המבקש טען כי מעצרו היה בלתי חוקי, וכי סירובו לשתף פעולה עם הרשויות נבע מהיותו קורבן לסחר בבני אדם וממצבו הבריאותי הרעוע. בית המשפט קבע כי מעצרו של המבקש היה חוקי, שכן בית המשפט לעניינים מנהליים יישם נכונה את הדין בדבר שחרור שוהים בלתי חוקיים ממעצר. החוק קובע כי שוהים בלתי חוקיים שאינם משתפים פעולה יוחזקו במעצר עד לגירושם, וחוסר שיתוף הפעולה של המבקש הצדיק את המשך מעצרו. יתר על כן, טענותיו של המבקש בדבר סחר בבני אדם ובריאותו הלקויה טענות לבירור על ידי ערכאות מוסמכות, אך לא חייבו את שחרורו רק משום שהועלו. הפורום העיקרי לטיפול בתביעות אלה היה בית הדין למשמורת, עם ערעורים שנידונו בבית המשפט לעניינים מנהליים. מאחר שהמבקש לא ערער על צו ההרחקה ולא פתח בהליכי הכרה בפליטים, האפשרויות העומדות בפניו היו מוגבלות. עם זאת, המבקש עדיין יכול היה להמשיך במסלול הפרטני, והמשיבים חויבו לברר את טענותיו הבריאותיות. בינתיים גורש המבקש, מה שמייתר את בקשת רשות הערעור. בית המשפט דחה את הבקשה והדגיש כי אין בהחלטתו כדי לפגוע בזכויות הצדדים בכל הליך עתידי הנוגע לגירושו של המבקש או בתביעות פרטניות.