עב"ל 661/05

תקציר

הערעור מערער על חוקיותה של תקנה 24(א)(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי, הקובעת את שיעור ההכנסה המיוחסת לכל אחד מבני הזוג לצורך תשלום דמי ביטוח, כאשר בני זוג עובדים באותו עסק והכנסתם נקבעת ביחד או לחוד. המערערים טוענים כי התקנה מנוגדת לחוק הביטוח הלאומי ולכן יש להכריז עליה כבטלה ומבוטלת, ובנוסף, לבטל את שיעורי דמי הביטוח שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי לפי תקנה זו. המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי התקנה נחקקה במסגרת הסמכות המוקנית בחוק הביטוח הלאומי, והיא סבירה, ועל כן יש לקיימה. בית המשפט פותח בציון אופייה הייחודי של התקנה, המוסמכת להחליף הן חקיקה ראשית והן חקיקה משנית (contra legem). הסמכות להתקין תקנה כזו היא חריגה ואין להרחיבה באמצעות פרשנות. לאחר מכן דן בית המשפט בסבירות התקנה ומגיע למסקנה כי היא מאזנת בין ההכרה בתרומתם של בני זוג זה לעסקיו של זה לבין הצורך לייחס שיעור הכנסה לכל אחד מבני הזוג לצורך דמי ביטוח, במיוחד בנסיבות בהן קיים קושי לקבוע את שיעור הכנסתו בפועל של כל אחד מבני הזוג. בית המשפט קובע כי התקנה סבירה ואינה חורגת מתחומו של החוק המסמיך. אשר על כן, בית המשפט דוחה את הערעור ומאשר את החלטת המוסד לביטוח לאומי בדבר ייחוס הכנסות למערערים וחובתם לשלם דמי ביטוח בשיעורים שנקבעו.