ת"ק 22148-07-20

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת בין סוכנות נסיעות (הנתבעת) לבין תיירים (התובעים) בנוגע לביטול טיול נופש לטנזניה שהוזמן לפסח 2019/20 עקב מגפת הקורונה. בית המשפט פסק לטובת הנאשם, בנימוק של כוח עליון. בית המשפט דחה את תביעת התובעים להחזר ויזה בסך 100 דולר לטנזניה, מכיוון שלא הוכיחו די הצורך את התשלום. באשר למחלוקת העיקרית, בית המשפט הכיר באופייה חסר התקדים של מגפת הקורונה ובהשפעתה על הפעילות העולמית, לרבות הגבלות תנועה. נמצא כי הנתבעת פעלה בסבירות ובתום לב בכך שהודיעה על ביטול הנסיעה חודש לפני שתוכננה, מתוך הכרה בחוסר האפשרות לבצעה בשל מגפת הקורונה. השופט הדגיש כי הנתבעת עשתה מאמצים אמיתיים להחזיר את כספי הלקוחות, פעלה מול ספקים להחזרת מקדמות ולא הרוויחה מהביטולים. בית המשפט הפנה לסעיף 18 לחוק החוזים, הפוטר צדדים מקיום חוזים במקרים של נסיבות בלתי צפויות, והגיע למסקנה כי לנתבע הגנת מנע תקפה. מכאן, שביטול החוזה היה מוצדק, והתובעים לא היו זכאים לפיצויים כלשהם. עם זאת, בית המשפט הורה לנתבעת להחזיר לתובעים את יתרת הסכום בסך 4,000 דולר בתוך שנה וחצי, והתיר להם להשתמש בזיכוי זה מוקדם יותר אם ירכשו שירותים כלשהם מהנתבעת. פסק דין זה, כך קיווה בית המשפט, מאזן בין האינטרסים של שני הצדדים, בהתחשב בנסיבות יוצאות הדופן. כמו כן נדחה מהתובעים כל צו להוצאות בהתחשב בנסיבות.