בג"צ 1947/10

תקציר

העתירה עוסקת בבקשה להורות למשיבים להעניק לעותר אזרחות ישראלית. העותר, יליד יהודה ושומרון, קיבל תושבות קבע ותעודת זהות ישראלית בשנת 1996 לאחר שנישא לאזרח ישראלי אך התגרש זמן קצר לאחר מכן. לאחר מכן נישא בשנית בשנת 2006 וביקש איחוד משפחות עבור אשתו יחד עם הגשת בקשה להתאזרחות. המשיבים דחו את בקשתו בשנת 2009, והעותר הגיש עתירה (בג"ץ 5240/08) אשר נדחתה מאוחר יותר לבקשתו. העתירה הנוכחית, בג"ץ 5943/11, היא בקשה חדשה לסעד זהה לעתירה הקודמת, דהיינו, להורות למשיבים לקבל את בקשתו להתאזרחות. המשיבים טוענים כי על העותר לפנות אליהם תחילה בבקשה חדשה להתאזרחות, שתאפשר להם לבחון את עניינו ואת נתוניו העדכניים. העותרת לא מיצתה הליך מינהלי זה ובחרה במקום זאת להציג ראיות חדשות בפני בית המשפט. משכך, העתירה נדחית על הסף, תוך מתן אפשרות לעותר להגיש בקשה חדשה להתאזרחות, ואם תידחה, לשמור על זכויותיו ותביעותיו, שבית המשפט ידון בהן לאחר מכן. זאת, הסביר בית המשפט, משום שעל העותר למצות תחילה את כל ההליכים המנהליים בטרם יפנה לבית המשפט, שמשמעותו במקרה זה הגשת בקשה חדשה ומתן אפשרות למשיבים לעיין בה.