תא"מ 51523-08-15

תקציר

המקרה שלפנינו הוא תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 12.11.2014 בין שני כלי רכב, בה נגרם נזק לרכבו של התובע. התובע טוען כי התאונה נגרמה כתוצאה מכך שרכבו של הנתבע לא נתן זכות קדימה. למרות שהנתבעים מכירים בנסיבות התאונה ובאחריותו של הנהג, הם טוענים להפחתה של 20% בפיצוי הנזק בגין רשלנות תורמת של נהג התובע. הצדדים חלוקים בשאלה האם הנהג של התובע שותף לאחריות כלשהי לתאונה. לאחר בחינת הראיות שהוצגו ושקילת טענות הצדדים, מחליטה השופטת כי נהג התובע אכן נושא ב-20% אחריות לתאונה עקב רשלנות תורמת. זאת, משום שרכבו של התובע נכנס לצומת תפוס, שכן רכבו של הנתבע כבר חצה אותו. נקודת מחלוקת נוספת היא רכיב מס ערך מוסף (מע"מ) בערך הנזק. שמאי התובע כולל מע"מ בשומתו, ואילו הנתבע טוען כי יש להחריגו משום שהתובעת היא חברה שיכולה לנכות מע"מ. עם זאת, השופטת מבהירה כי הנתבעת כבר שילמה לתובע סכום הכולל את רכיב המע"מ, ובכך פתרה מחלוקת זו. השופט מגיע למסקנה כי ההחזר של הנתבעת משקף כדין את האשם התורם וכולל את המע"מ. לפיכך, השופט מחליט לדחות את התביעה ומורה לתובע לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע, לרבות שכר טרחת עורך דין, תוך תשלום שכר טרחת העדים בהתאמה. השופט מדגיש כי תביעה זו לא הייתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה ומבקר את חברות הביטוח על כך שהן מנכות באופן שרירותי הפרשות ללא ראיות מוצקות או הסכמה. במקום זאת, החלטות כאלה צריכות להתקבל על סמך ממצאים מהותיים, הסכמת הצד השני או החלטה שיפוטית.