ו"ע 49180-11-18

תקציר

הערעור מתייחס לשומות מס שהוציא המשיב למערערים בעקבות הקצאת דירות לחברי קיבוץ גזר, במסגרת הליך חידוש הקיבוץ. השאלה העומדת להכרעה היא האם ההסכמים בין הקיבוץ לחבריו מהווים "מכירה" של "זכות במקרקעין" כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין, ואם כן, מהו שוויה של מכירה זו. טענת המערערים הייתה כי לא נמכרה להם כל זכות במקרקעין, ועל כן יש לפטור אותם מחבות המס על פי החוק. עם זאת, בית המשפט מצא כי הליך השיוך כרוך מטבעו בהתחייבות של הקיבוץ לוותר על זכויותיו בקרקע, השייכת לחברים. עניין זה נאמר במפורש בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, שעל בסיסן נחתמו ההסכמים השונים. לפיכך קבע בית המשפט כי ההסכמים שנחתמו בין הקיבוץ לבין החברים מהווים מכר זכות במקרקעין, שכן הקיבוץ התחייב באופן בלתי חוזר לוותר על זכויותיו במקרקעין לטובת העברתן לחברים להם הוקצתה הקרקע. באשר לשווי המכירה, קבע בית המשפט כי הסכום של 300,000 ₪ ששילמו החברים החדשים לקיבוץ אינו רק להון האגודה או לדמי קליטה, אלא גם - ובעיקר - להקצאת הקרקע. שווי זה ייקבע אפוא בשומות מס שבח שהוצאו לקיבוץ (בגין מכירות לחברים החדשים) ובשומות מס רכישה שהוצאו לחברים החדשים. באשר למכירה לחברים ותיקים, קבע בית המשפט כי השיוך החוזי מהווה מכירה, ולכן גם החברים הוותיקים והקיבוץ חייבים במס על פי החוק. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיב לא בחן את שאלת התמורה ששילמו החברים הוותיקים בשלב דיוני שומת המס. לפיכך, המשיב יהיה מחויב בסכום השווי שקבע, שהוא 300,000 ₪, אם יבקש הקיבוץ לחזור לדיון בשאלת תחולת הפטור לפי סעיף 63 לחוק, שעניינו ויתור על זכויות ללא תמורה. לבסוף, הורה בית המשפט למערערים לשאת בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ₪.