ע"א 353/72

תקציר

התיק נסוב סביב חלקת מקרקעין שהבעלות עליה שנויה במחלוקת בין המשיבים, מאיר וחיה וולקון, לבין המערערים, הנאמנים בפשיטות רגל של שני אנשים, דב בורקין ואברהם רפיח, להם שילמו המשיבים כספים עבור החלקה. המשיבים ביקשו כי הנאמנים יעבירו להם שלושה רבעים מהחלקה, כפי שהוסכם במקור, אך המערערים טענו כי הדבר אינו אפשרי מאחר שהמשיבים הגישו הוכחת חוב, המעידה על כוונתם לסיים את החוזה ולהשיב את כספם. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערים, בקובעו כי הגשת הוכחת חוב על ידי המשיבים מהווה בחירה לראות באי העברת החלקה הפרת חוזה וביטוי לרצונם להשיב את השקעתם. בית המשפט הדגיש כי משעה שצד לחוזה מממש את זכותו לבטלו, הוא אינו יכול לדרוש את ביצועו. טענת המשיבים כי הוכחת החוב הוגשה בטעות לא התקבלה, שכן לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתם. בנוסף, ציין בית המשפט כי המשיבים לא ביקשו את מחיקת הוכחת החוב, והנסיבות אינן מצדיקות התרת חזרה כזו. עוד צוין בפסק הדין כי למשיבים תהיה הזכות לקבל שלושה רבעים ממחצית החלקה הרשומה על שמו של בורקין, כפי שהודה על ידי המשיב השלישי. משכך, התקבל הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי לטובת המשיבים בוטל.