דב"ע שן/174 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס למתנדבת בבית החולים ביקור חולים בירושלים שעברה תאונת דרכים בעת שחזרה הביתה ממשמרתה. היא ערערה על הכרה בתאונה כתאונת עבודה, בקשה שנדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה, מה שהוביל אותה לערער על החלטה זו. השאלה המרכזית היא האם הייתה "הפסקה של ממש" בנסיעתה, שתשלול את התאונה מלהיות מסווגת כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. על בית המשפט לקבוע אם ההפסקה הייתה בלתי תלויה בנסיעתה, ואם כן, האם היא היוותה "הפסקה של ממש". הרכב השופטים, בראשות השופט אליסוף, קובע כי ההפסקה של המערערת – שהתאפיינה בשיחות עם חברים שעיכבו את נסיעתה הביתה ביותר ממשך הנסיעה הרגיל – אכן הייתה "הפסקה של ממש". קביעה זו נעשית תוך התחשבות בטיבה, אורכה ותכליתה של ההפסקה, כמו גם בנסיבות הכלליות. מאחר שההפסקה לא הייתה מרצון והסתכמה באיחור של כשעה, היא נחשבת להפסקה של ממש, והערעור נדחה, תוך שמירה על החלטת בית המשפט הקודם. פסק הדין מדגיש את אופיין תלויי ההקשר של החלטות מסוג זה, נמנע ממבחן כללי לסיווג הפסקות, ובמקום זאת מסתמך על הערכה של כל מקרה לגופו של הפרטים.