עת"מ 19651-08-15

תקציר

העותרת מואשמת בתשלום ארנונה על ידי המשיב, אך לטענתה היא אינה אחראית לחוב שכן הנכס הועבר לעפיפי. השופט פוסק לטובת המשיב וקובע כי העותר אכן ידע על החוב, עוד בטרם העביר את הנכס, כפי שעולה מהתכתבויות בין בא כוח העותר לעפיפי, וכן מבקשותיו של העותר עצמו להיוון חובות. השופט דוחה גם את טענת העותר כי חלה התיישנות, שכן בשנים 2009-2010 היו ניסיונות לגבות את החוב, והעותר היה מודע לחוב. זאת ועוד, השופט מצדד במשיב ביחס לתקופת החיוב של 2004-2005, ומסביר כי העירייה יכלה לגבות את המסים מעפיפי, שהיה המחזיק בפועל בנכס, אך הייתה לה גם זכות לדרוש תשלום מהעותרת, כבעלת הזכויות בנכס. על אף שהעירייה הראתה עיכובים בהליכי הגבייה, שייתכן שתרמו להגדלת החוב, השופטת קובעת כי ידיעתה של העותרת על החוב ואיחוריה שלה עצמה בתשלום החוב תורמים לחבותה. השופטת מחליטה כי מאחר שהמשיבה התמהמהה בגביית החוב, לא יוטלו הריביות בגין אותן שנים, ועל העותרת לשלם 18,000 ₪ נוספים ב-12 תשלומים חודשיים שווים, בנוסף ל-64,500 ₪ שכבר שילמה. ככלל, פסק דינו של השופט מצדד במשיב בחיוב העותרת בארנונה, אך גם מתחשב בעיכובים מצד העירייה במאמצי הגבייה שלה.