ע"א 5187/91

תקציר

בתיק זה של דיני ירושה וחוזים, דן בית המשפט העליון בערעור ובערעור שכנגד בעניין זכויות הקניין בעקבות מותו של מלכיאל מקסימוב. השאלה העיקרית הייתה האם לתמרה מקסימוב, אשתו, יש זכויות בנכסים למרות הסכם ממון ותנאים נלווים. בתחילה, הסכם ממון שלל מתמרה זכויות בנכסיו של מלכיאל, אך הסכמים לאחר הנישואין הבטיחו לה מחצית מהדירה וחלק בחשבון הבנק, בתנאי שתחיה עמו בשלום. לאחר שתמרה עזבה את הבית התגלעו מחלוקות בשאלה האם התקיימו התנאים להחזרת המתנות למלכיאל. בית המשפט העליון אישר כי בעוד שחוזה מתנה דורש הסכמה הדדית ותום לב, יש צורך בהוכחת תנאי פסילה. בית המשפט קבע כי תמרה זכאית למחצית הדירה ולחלק בחשבון הבנק, מאחר שתנאי ההסבה לא היו מוצדקים מבחינה משפטית. עם זאת, תביעותיה הרחבות יותר לרכוש מכוח חזקת שיתוף בנכסים נדחו, כאשר בית המשפט התייחס לשיקולי תקנת הציבור המאפשרים את הסכם הממון למרות טענותיו לחוסר שוויון. פסק הדין היה בחלקו לטובת תמרה, והכיר בזכאויותיה מהפקדות משנת 1980. בית המשפט דחה את ערעור היורשים וחייב אותם לשאת בהוצאותיה המשפטיות, תוך הדגשת הצורך בביצוע ברור ובתום לב של התנאים החוזיים בסכסוכים מסוג זה.