ת"א 35675-03-22

תקציר

השופטת קיבלה את תוקפו של הסכם הפשרה ואישורו, כמו גם את סמכותה של עמידר להמחות את זכויותיה לאדם פרטי. עם זאת, השופטת קבעה כי המחאת זכות הפינוי מבלי לתת לתובע שהות לפרוע את חובו אינה הוגנת ומבוטלת. יחסי השכירות בין עמידר לבין התובעת היו כפופים לכללי המשפט הציבורי בשל פערי הכוחות המהותיים בין הצדדים והכפילות הנורמטיבית של הסכם השכירות. השופטת הדגישה את חובת ההגינות המינהלית כלפי התובע, דייר מוגן, במיוחד לאור גילו וקשייו. הם גם הביאו בחשבון את המצגים המפורשים שהציגה עמידר לתובע בדבר שמירת זכויותיו, חלוף הזמן, ואת הנוהג הרגיל של עמידר להעניק לשוכרים הזדמנויות נוספות לפרוע את חובותיהם. השופט התייחס לזכות הביטול במקרה של הפרה יסודית והצורך לתת לתובע זמן סביר לתקן את ההפרה. עוד ציינה השופטת כי המחאת הזכויות הייתה פגומה מיסודה, שכן עמידר ידעה שהמטרה היא לעקוף את הליך הפינוי הרגיל. למרות שהנתבעת רכשה את זכויותיה כדין, השופטת המליצה לצדדים להגיע לפשרה, שכן פסק הדין לא מייתר צורך זה. השופטת חייבה את עמידר לשלם לתובעת 15,000 שקל הוצאות ושכר טרחת עו"ד, ואת הנתבעת לשלם 15,000 שקל נוספים, שיקוזזו אם תגיש תביעה נגד התובעת.