ת"א 9582-10-12

תקציר

התובעת, שעברה ניתוח קיסרי, טענה כי הנתבעים – הרופא שביצע את הניתוח, מתמחה שסייע לה ובית החולים – התרשלו במהלך הניתוח והליך הגירוד שלאחריו. לטענתה, כתוצאה מכך נגרם לה נזק בפוריות והיא חוותה כאב וסבל ניכרים. בית המשפט בחן שש שאלות לפי הסדר, ופסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. ראשית, התביעה לא התיישנה, שכן התובע פתח בהליכים משפטיים בתוך שבע השנים הנדרשות מיום גילוי הנזק. שנית, ההחלטה לבצע את הניתוח הקיסרי הייתה סבירה והתקבלה הסכמה מדעת. שלישית, אופן ביצוע הניתוח היה רשלני, שכן חלקים מהשליה נותרו בתוך רחמה של התובעת, דבר שלא התגלה עקב בדיקה לא מספקת של חלל הרחם. נטל ההוכחה, שלא עמד בו הנתבעים, הועבר אליהם משום שהרשומות הרפואיות לא תיעדו די הצורך את בדיקת הרחם. רביעית, נמצא קשר סיבתי בין הרשלנות במהלך הניתוח הקיסרי לבין בעיות הפוריות של התובעת. חמישית, ההחלטה לבצע גריטה הייתה סבירה בהתחשב במצבו של התובע באותה עת. לבסוף, אופן ביצוע הגריטה לא היה רשלני, אך לתובעת לא נמסר מידע מספק על הסיכונים והחלופות, דבר המהווה פגיעה באוטונומיה שלה. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 320,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.