ב"ל 16680-09-21

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בהחלטת בית המשפט בדבר הכללת "פרמיה" ו"הכנסה מעצמאים" בשכר הקובע של הנפטר לצורך חישוב תגמולי התלויים. **אני. רכיב ה"פרימיום"** * **העיקרון המשפטי:** הסוגיה המרכזית היא האם יש לראות ב"פרמיה" שנוספה לתלוש השכר של הנפטר לאחר מותו מרכיב לגיטימי במשכורתו הקובעת . לצורך הכללה, יש להוכיח שהפרמיה היא מרכיב לא פיקטיבי ומייצגת תמורה עבור עבודה שבוצעה בפועל. * **חידוש/הנמקה משפטית:** * **תוספת רטרואקטיבית:** בית המשפט מצא חשד רב כי פרמיה בסך 9,000 ₪ נוספה לתלוש השכר של יולי 2019 ביום 16.9.2019, כלומר *לאחר* מותו של המנוח ביום 31.7.2018. שינוי רטרואקטיבי זה ללא הסבר ברור היה גורם משמעותי. * **היעדר הסבר:** עדותו של מר סיאג', עובד ציבור, הדגישה כי לא ניתן הסבר לפרמיה משמעותית זו, שכמעט הכפילה את שכרו של המנוח. היעדר הצדקה זה ערער את תוקפו. * **עדות רואה חשבון לא משכנעת:** הסברו של רואה החשבון להוספת הפרמיה, המבוסס על משיכות לכאורה מחשבון הבנק של החברה, נמצא לא משכנע. * ההסבר של רו"ח השתנה במהלך החקירה הנגדית, בתחילה ציטט קבלת החלטות כלליות ובהמשך התמקד במשיכות בנקאיות. חוסר עקביות זה, המכונה "שינוי/שיפור של גרסה", מטיל ספק באמינותה. * רו"ח לא יכול היה לקשר באופן מוחלט משיכות ספציפיות לשכר או פרמיות, והכיר בכך שהן יכולות להיות הלוואות. * חוסר יכולתו של רו"ח לספק דפי חשבון בנק קונקרטיים המראים את תשלום הפרמיה למנוח במועד העסקה החליש עוד יותר את התביעה. * הודאתו של רו"ח כי במצבים דומים עם עובדים חיים, הוא היה שואל תחילה על טיב המשיכות, אך לא עשה זאת כאן בשל היעדרותו של המנוח, נתפסה ככישלון בבירור מהות הכספים. * **חוסר עקביות עם הכנסות החברה:** בתצהיר רו"ח נאמר כי הפרמיה שולמה "בעקבות ההכנסות שהיו לחברה באוגוסט 2019 עבור החודש הקודם". עם זאת, כאשר נשאל אם תשלום הפרמיה הוא פונקציה של הכנסות החברה, נמנע רו"ח מתשובה ישירה. יתר על כן, בית המשפט ציין חוסר עקביות לגבי תשלומי פרמיות בחודשים אחרים למרות הגידול בהכנסות. * **עדות בנו של המנוח:** תצהיר בנו של המנוח הטוען לפרמיות בגין עבודה מאומצת ושעות נוספות נקבע גם הוא כבלתי מספיק. * הוא לא יכול היה לכמת את השעות הנוספות שעבד, ושעות אלה לא באו לידי ביטוי בתלוש השכר שלו. * עדותו לא הותירה רושם אמין ולא הצליחה לבסס את טענת התובע לפרמיה. * **מסקנה לגבי פרמיה:** בית המשפט הגיע למסקנה שהתובע לא הצליח להוכיח שהפרמיה הייתה מרכיב לא פיקטיבי או שהיא מייצגת תמורה עבור עבודה אמיתית שבוצעה. לפיכך, צדק הנתבע בכך שלא כלל אותו במשכורתו הקובעת של המנוח. **השני. הכנסות הנפטר כעצמאי** * **העיקרון המשפטי:** הסוגיה המרכזית כאן היא האם הכנסה המדווחת כ"שכירות מחפר + גדולה יותר" מהווה הכנסה אקטיבית מעבודה, שתיכלל בשכר הקובע, או הכנסה פסיבית, שלא. הקביעה תלויה בטיב השירותים שניתנו ובאופן סיווג ההכנסה על ידי הרשויות והחברה. * **חידוש/הנמקה משפטית:** * **סיווג "השכרת מחפר + גדול יותר":** בית המשפט נתן משקל משמעותי לניסוח המפורש בחשבוניות עצמן, בו נכתב "השכרת מחפר + גדול יותר". * מר סיאג' העיד בעקביות כי מדובר בהכנסה פסיבית, ולא בהכנסה מעבודה פיזית. הוא הגדיר הכנסה פסיבית כהכנסה שאינה נובעת מעבודה פיזית ישירה של העצמאי, כגון השכרת רכוש ללא מעורבות פעילה. * בית המשפט דחה את פרשנותו של בא כוח התובע כי הפעלת מחפר, לרבות הובלה ושירות, מחייבת "התערבות חיובית בניהול העסק" ולכן מהווה הכנסה אקטיבית. בית המשפט הבחין בין שכירת משרד (פסיבי) לבין שכירת מחפר הדורש ניהול ותפעול. * עם זאת, בית המשפט ציין גם כי בחשבוניות צוין במפורש "השכרה". בית המשפט לא מצא הצדקה לסטות מהתיעוד הכתוב הברור הזה. **דוחות רווח והפסד/מע"מ:** בעוד שבדוחות אלה נרשמו הכנסות כ"הכנסה ממתן שירותים בישראל", בית המשפט מצא כי חסר בהם מידע ספציפי על מקור ההכנסה (הלוואות לעומת עבודה מול שכר דירה). לפיכך, דיווחים אלה לבדם לא תמכו בטענת ההכנסה האקטיבית. * **עדותו של מר עאמר:** עדותו של מר עאמר, שהוציא שתיים מהחשבוניות, נחשבה לבלתי אמינה וסותרת. * הוא סתר את רואה החשבון לגבי המשך העבודה עם המנוח. * זיכרונו את מועד ביצוע העבודה עבור החשבוניות (סוף 2018/תחילת 2019) הצביע גם על כך שמדובר בעבודות קבלניות שהושלמו לאחר סגירת העסק של המנוח. עיתוי זה והאופי הלא ברור של התמורה שהתקבלה ערערו עוד יותר את התביעה. * **חשבונית 0076 ו-0077:** בית המשפט מצא כי לא ניתן לקבוע את טיב העבודות שבגינן הוצאו חשבוניות אלה, ולכן לא ניתן לראות בהן הכנסה מעסקו של המנוח. * **הגדרת הכנסה פסיבית:** קבלת בית המשפט את הגדרתו של מר סיאג' להכנסה פסיבית כ"השכרת נכס" והכנסה שאינה מגיעה מעבודה פיזית של עצמאי הייתה המפתח. בית המשפט צידד למעשה בפרשנות המילולית של החשבוניות כהכנסה משכירות. * **מסקנה לגבי הכנסה מעצמאים:** התובע לא הצליח להוכיח כי ההכנסה שקיבל המנוח הייתה הכנסה אקטיבית. קביעת הנתבע כי ההכנסה הייתה פסיבית, בהתבסס על החשבוניות המציינות "השכרת מחפר", אושרה. כתוצאה מכך, הכנסה זו לא נכללה בצדק במשכורת הקובעת של המנוח. **השלישי. סיכום כללי והוצאות משפטיות** * **החלטה:** בית המשפט קיבל את טענות הנתבע במלואן ודחה את תביעת התובע. חישוב השכר הקובע על ידי הנתבע, להוציא הן את ה"פרמיה" הרטרואקטיבית והן את ההכנסה מ"שכירות מחפר", נחשב נכון. * **הוצאות משפט:** בית המשפט חייב את התובע בתשלום הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ לנתבע. זה לא נבע רק מאי הוכחת טענות, אלא באופן משמעותי בשל "הרושם המפותל והלא אמין" שהתקבל מעדויות עדי מפתח. זה מדגיש את הדגש של בית המשפט על האמינות והעקביות של הראיות המוצגות על ידי הצדדים.