בש"פ 3412/22

תקציר

בית המשפט בחן את החלטת בית הדין ואת המקרים הרלוונטיים הקודמים, ובסופו של דבר בחר שלא להפעיל סמכות לפי סעיף 7א(ב) לחוק חובת הציות לשנות מרכיבים כלשהם בהחלטה. החלטת בית המשפט המקורית מיום 16.5.2022 הפעילה את סעיף 7א(א) להטיל קנס חודשי בסך 1,000 ₪ על הנאשם בגין אי קיום פסק דין קודם בעניין הסדרי ראייה והטילה עליו חודש מאסר על תנאי. למרות טענת הנאשם כי מדובר בעונש מאסר מיידי, הבהיר הסנגור כי הוא מותנה, ומאפשר לנאשם שלושה חודשים למלא אחר הוראות הביקור. סמכויות בית המשפט על פי פקודת ביזיון בית המשפט מאפשרות קנסות או מאסר כדי לאכוף ציות, במטרה לציית בעתיד ולא להעניש על הפרות עבר. בטרם ייזקק לסמכויות אלה, על בית המשפט לשקול חלופות פוגעניות פחות. בית המשפט מצא ראיות משמעותיות לכך שהנתבע הפריע להסדרי ראייה בין התובע לקטין, מה שהדגיש את החשש ממצוקת הקטין ואת חוסר היושר של כוונות הנתבע. בית המשפט קבע כי אי ציות נוסף עלול לפגוע ביחסי אב-ילד, ובכך קבע כי הסנקציות מידתיות וצופות פני עתיד. ערעורים על ממצאים אלה נדחו על ידי בית הדין השרעי לערעורים, וטיעוני הנתבע בנוגע לפיצויים והוצאות חרגו מתחום ההליך הנוכחי. משכך, החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת בית הדין וביטל צו קודם שהותיר על כנו את רכיב המאסר בהחלטה.