ת"א 28557-12-15

תקציר

תביעת התובע כנגד הנתבע, המפקח על רישום המקרקעין, נדחית על הסף. התביעה, המבקשת לערער על קביעות הנתבע בפסק דין קודם, נעדרת שחר שכן הנתבע נהנה מחסינות שיפוטית לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין. חסינות זו היא מוחלטת ומהותית, ומגנה על הנתבע מפני תביעות הקשורות לחובותיו השיפוטיות. זאת ועוד, ניסיונו של התובע לתקן את כתב התביעה כך שיכלול את מדינת ישראל כנתבעת היה נכשל אף הוא, שכן החסינות משתרעת על המדינה. החסינות חלה גם אם הנאשם פעל ברשלנות, והמוצא היחיד הוא באמצעות הליך הערעור או נציב תלונות הציבור. אמנם פיטורים ללא משפט מלא הם אמצעי חריג, אך במקרה זה יש מקום להימנע מהליכי סרק והטרדת הנאשם. חוסר שביעות הרצון של התובע מפסק הדין הקודם אינו סיבה מספקת לעקוף את החסינות השיפוטית המוקנית לנתבע. בנוסף, התובע כבר מימש את זכותו לערער על פסק הדין, אך מאוחר יותר דחה אותו מרצון. בית המשפט מורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, תוך שימת דגש על סופיות ההחלטה.