ת"א 2447/00

תקציר

שישים ושישה מוסכים מרחבי הארץ תבעו את חברות הביטוח כלל חברה לביטוח בע"מ, אררט חברה לביטוח בע"מ ואריה חברה לביטוח בע"מ, בטענה כי "הסדר המוסכים" של הנתבעים מהווה הסדר כובל שלא כדין לפי סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים. ההסדר המדובר מציע למבוטחים שירות מקיף לתיקון רכבם לאחר תאונות, והתובעים טענו כי הוא הרס באופן שיטתי את ענף מוסכי הרכב והצבע ברחבי הארץ, אילץ מוסכים מחוץ להסדר לקבל תעריפים נמוכים יותר והרס את התחרות. הנתבעים טענו כי ההסדר משפר את השירות ומגביר את התחרות, וכי הוא מעוגן בחוק. בית המשפט קבע כי הסדר המוסך אינו מהווה הסדר כובל כהגדרתו בסעיף 2(א) לחוק ההגבלים העסקיים, שכן הוא אינו מגביל את התחרות. ההסדר לא הטיל חובות בלעדיות על אף אחד מהצדדים, ומוסכים יכלו להתקשר באופן חופשי עם חברות ביטוח אחרות, בעוד חברת הביטוח יכלה להתקשר עם מוסכים נוספים. כמו כן, ההסדר לא פגע בתחרות או באינטרס הציבורי, אלא הוריד מחירים ושיפר את השירותים לצרכנים. עוד קבע בית המשפט כי ההסדר אינו נופל תחת חזקותיו של סעיף 2(ב) לחוק ההגבלים העסקיים, הקובע כי סוגים מסוימים של הסדרים מגבילים. למרות שהנתבעות דרשו ממוסכים לרכוש חלקי חילוף מספקים ספציפיים, הדבר נעשה על מנת להבטיח את איכותם ומחירם של החלפים ולא פגע באופן מובהק בתחרות. כמו כן, גם טענותיהם האחרות של התובעים בדבר תעריפים אחידים לשעה ותמריצים כספיים לסיום מהיר של תיקונים נמצאו בלתי סבירות ואינן מהוות הפרה של חוק ההגבלים העסקיים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסדר המוסך הוא הסדר אנכי ולא אופקי וכובל, ולכן ראוי לבחינה מקלה יותר. בסיכומו של דבר, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הסדר המוסך גרם להם נזק או כי קיים קשר סיבתי בין ההסדר לבין הנזק הנטען. תביעתם נדחתה, והם חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחה.