עת"מ 14078-12-10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב העיכוב בתשלום קצבאות לנכי צה"ל והרטרואקטיביות של תשלומים אלה. המשיבים טענו כי העתירה, מדצמבר 2010, הוגשה לאחר ההחלטה שהתקבלה ביוני 2010, ועל כן יש לדחותה. עם זאת, בית המשפט התמקד לגופו של עניין ובשיהוי הבלתי סביר בבירור טענת העותר, שארך קרוב לתשע שנים, כולל התדיינויות מרובות. פסק הדין מתח ביקורת על התנהלות המשיבים וקבע כי משך הזמן היה מופרז ובלתי מוצדק, במיוחד בהתחשב בכך שתביעתו של העותר לא נבעה מחדל כלשהו מצדו. בעוד המשיבים עמדו על כך שיש להכיר בזכותה של העותרת להטבות ממועד אישורם, בית המשפט סבר כי הדבר אינו סביר והפנה לפסקי דין קודמים שקבעו תקרה של שנתיים וחצי לבירור תביעה. על פי פסק הדין, החלטת המשיבים הייתה בלתי סבירה ויש לקבוע חריג במקרה זה, להורות על תשלום תגמולים רטרואקטיבית משנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה - במקרה זה, בפברואר 2002. עוד קבע בית המשפט כי המשיבים יישאו בהוצאות המשפט של העותר, שנקבעו בסך 20,000 ₪. למרות זאת, בית המשפט לא קיבל את דרישת העותרת לריבית והצמדה לגמלות, בקובעו כי יש להחיל את אותם כללים לגבי תשלומי גמלות, לפי חוק הקצבאות (פיצוי בגין איחור). משכך, העתירה התקבלה, והמשיבים הונחו לשלם לעיזבון העותר את ההטבות הרטרואקטיביות, כאשר התשלום יחושב לפי חוק הקצבאות.