ע"א 5246/91

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לניסיון של נישום לקזז מס רווחי הון כנגד הוצאות עודפות ששולמו כמקדמות מס הכנסה. המערערת, חברה לייצור טקסטיל, שילמה מקדמות בגין הוצאות עודפות בשנים 1986 ו-1987 לפי פקודת מס הכנסה. עם זאת, בשנת 1987 לא הייתה לחברה הכנסה חייבת במס הכנסה, אך מכרה מקרקעין וחייבה במס רווחי הון. תפקידו העיקרי של בית המשפט היה לפרש את הפקודה כך שתקבע אם הנישום יכול לקיים את חובתו במס שבח על ידי קיזוז מקדמות אלה. פסק הדין מסכם את הוראות הדין הרלוונטיות, תוך הדגשה כי הוצאות עודפות חייבות במס כחלק מההכנסה החייבת וכפופות למקדמות מיידיות. בית המשפט מגיע למסקנה כי ה"מס" הנזכר בפקודה מתייחס אך ורק למס הכנסה או למס חברות, למעט מס רווחי הון. בנוסף, המושג קיזוז חוב מחייב הוראה משפטית מהותית, שאינה קיימת במקרה זה. פסק הדין דן גם בכוונת המחוקק למסות הוצאות עודפות ובהיגיון הפורמלי התומך בפרשנות זו. סעיף 48ב לחוק מס שבח מקרקעין מתפרש כמחריג מס שבח מהוראת הקיזוז. כמו כן, בית המשפט בוחן פסיקה של נציבות מס הכנסה המאפשרת קיזוז מוגבל של רווחי הון מנכסים ספציפיים, ומציין כי מדובר בפשרה חסרת בסיס משפטי מוצק. בסופו של דבר, הערעור נדחה מאחר שבית המשפט קובע כי הפקודה מחריגה במפורש חיוב במס רווחי הון באמצעות קיזוז הוצאות עודפות. השופט שמגר, באחרית דבר, מביע דעה חולקת, ומציע כי גישה צודקת יותר תאפשר קיזוז מס רווחי הון כנגד מקדמות הוצאות עודפות. המערער חויב בהוצאות המשיב, וההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים.