בש"א 4739/08

תקציר

התובעת תובעת את הנתבעים לפירעון הלוואה בסך 6,529,543 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, שלטענתה לא נפרעו. לטענת התובעת, ההלוואה ניתנה בשנת 2000 ופירעונה הובטח במנגנונים שונים, לרבות ערבות אישית של הנתבעת 2. הנתבעים טוענים כי ההסכם עליו מתבססת תביעת התובעת אינו הסכם הלוואה, אלא הסכם השקעה מוסווה. לדבריהם, ההסכם גובש כהסכם הלוואה, במטרה להתחמק מתשלום מס על הסכמי השקעה. הנתבעים טוענים כי נסיבות חתימת ההסכם, נוסחו והתנהגות הצדדים לאחר מכן, מצביעים כולם על כך שמדובר בהסכם לכאורה, שמשמעותו האמיתית שונה מזו העולה ממנו. התובע מכחיש את גרסת הנתבעים וטוען כי מדובר בהסכם הלוואה. בית המשפט קבע כי גרסת הנאשמים אינה בלתי סבירה וכי הם רשאים להציגה כהגנה. הגם שהתשתית הראייתית לטענות הנאשמים אינה מוצקה, אין בה כדי לשלול בשלב זה את טענת הגנתם. לפיכך, נעתר בית המשפט לבקשת הנתבעים להתגונן מפני מלוא סכום התביעה, בכפוף להפקדת ערבות בסך 200,000 ₪.