בש"פ 3386/07

תקציר

במקרה דנן הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לשחרר משיב למעצר בית בתנאים מגבילים לאחר שהואשם בעבירות מין חמורות רבות. המשיב התחזה לכאורה לפסיכולוג ותמרן נשים צעירות לבצע מעשים מיניים במסווה של טיפול במטופלת פיקטיבית. התביעה הציגה אישומים אלה כראיה למסוכנותו של המשיב, בתמיכת שירות המבחן, שהמליץ שלא להשתחרר בשל הסיכון הגבוה לעבירה חוזרת. למרות זאת, בית המשפט המחוזי החליט תחילה על מעצר בית תחת פיקוח קפדני וערבויות כספיות, בטענה כי ניתן להפחית את הסכנה באמצעים אלה. עם זאת, המדינה ערערה על החלטה זו, תוך שהיא מדגישה את התחכום והמניפולציה הכרוכים בעבירות הנטענות, את עברו הפלילי של המשיב ואת חוסר הפיקוח של בני המשפחה שלא הבינו את חומרת המצב. גם בשירות המבחן הביעו חשש כי מעצר בית לא ישלול את הסיכונים, מה גם שחלק מהעבירות התרחשו בביתו של המשיב. הדגש ששם בית המשפט המחוזי על עברו הנקי לכאורה של המשיב והסכמתו לכאורה של המתלוננים היה שנוי במחלוקת, תוך הדגשת אי דיוקים עובדתיים ואפשרות להישנות של התנהגות מרמה אם ישוחרר. בסופו של דבר, ערכאת הערעור צידדה במדינה, והדגישה את הצורך במעצר עד לסיום ההליכים, נוכח הסכנות המשמעותיות הטמונות במעשיו הנטענים של המשיב ובהיעדר חלופות כמו פיקוח אלקטרוני למניעת עבירה חוזרת פוטנציאלית. הערר התקבל וההחלטה על מעצר בית בוטלה לטובת המשך המעצר.