ע"פ 49338-07-21

תקציר

פסק הדין דן במסגרת המשפטית לכשלי חקירה והשפעתם על הספק הסביר. היא מדגישה כי על רשויות החקירה מוטלת החובה לנהל חקירות נאותות, לרבות בחינת טענות התומכות בהגנה. לא כל מחדלי החקירה שווים, ונעשית הבחנה בין כשלים שאינם ניתנים לתיקון לבין אלה שניתן למזערם. בית המשפט קבע כי נפל כשל חקירתי מצד המשיב בכך שלא אימת את טענת המערער בדבר מסמך שיש בו כדי לזכותו. עם זאת, כישלון זה אינו מוביל אוטומטית לזיכוי. בפסק הדין נקבע כי המערערים יכלו לפנות בעצמם למשטרה לצורך בירור במהלך המשפט, דבר שיש לו משמעות ראייתית. עם זאת, הימנעותו של המשיב מלבחון את טענת ההגנה, יחד עם "הערפל הראייתי" האופף את המסמך, יוצרים ספק סביר. לפיכך, המערערים זוכו מן העבירות בשל חוסר יכולתו של המשיב להוכיח אשמה מעבר לספק סביר. עוד צוין בפסק הדין כי המשיב לא הגיש את המסמך כראיה, דבר התומך עוד יותר בזיכוי. בית המשפט מדגיש כי חובתו של המשיב להוכיח אשמה ולא חובתו של המערער להוכיח את הגנתו. טענות נוספות שהעלו המערערים בדבר חקירת הקבלן ואי גילוי הפרטים אינן זוכות להתייחסות שכן הן מיותרות לאור הזיכוי. הכרעת הדין מסתיימת בקבלת הערעור, בזיכוי המערערים ובביטול גזר הדין הקודם.