ע"א 4845/95

תקציר

בתיק משפטי מורכב בו היה מעורב עו"ד שמחה ניר, פסק בית המשפט העליון כנגד הטלת תביעות בגין הוצאות אישיות שהוטלו עליו הן על ידי בית משפט השלום לתעבורה והן על ידי בית המשפט המחוזי בעת שייצג לקוח בתיק תעבורה. ניר ביקש לתקן את פרוטוקול המשפט ולחדש את ההליכים לאחר הרשעתו של מרשו, אך בקשותיו נדחו בתחילה. הוא נתקל בקשיים במהלך הערעורים, לרבות הצורך להגיש ערעור מהסוג הנכון על ההוצאות שהוטלו עליו. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הרציונל להענשת ניר בהוצאות אישיות, והדגיש כי פעולות מסוג זה נגד עורך דין צריכות להיות נדירות ושמורה למקרים של התנהגות בלתי הולמת חמורה הפוגעת בעשיית צדק. בית המשפט ציין כי לא היה בסיס מספיק לחייב את ניר בהוצאות, שכן בתי המשפט לא ביקשו כראוי את הסבריו להיעדרותו או להתנהגותו בטרם הטילו קנסות. בית המשפט העליון ביטל את חיוב ההוצאות, הדגיש את חשיבות הפעלת הסמכות הטבועה בצדק והכיר בכך שהערותיו העוקצניות של השופט הראשון ומניעי הרתעה פסולים אינם מוצדקים. ההחלטה התקבלה בהסכמת חבר השופטים, שהכיר בטעויות הפרוצדורליות ובסופו של דבר ביטל את העול הכלכלי המיותר שהוטל על ניר, תוך הימנעות מכוונת מהטלת עלויות נוספות.