ת"א 1384/03

תקציר

התובע, מושב, תבע לתת תוקף להסכם חכירה ל-99 שנים שנחתם בשנת 1937 עם קק"ל-קק"ל הנתבעת, וביקש להכריז עליו כחל על שטחים נוספים שנוספו למשבצת המושב עד קום המדינה. הנתבעת השנייה, המינהל, טענה כי הסכם החכירה המקורי אינו תקף. המושב טען כי ההסכם נרשם בספרי המקרקעין ומעולם לא בוטל, וכי זהו ההסדר היחיד עם הסכם דומה. הנתבעים טענו כי הצדדים פעלו על פי הסכמים לשלוש שנים מאז שנות החמישים, וכי המושב ידע או היה עליו לדעת על הסכם השכירות המקורי. המושב טען כי חתם על ההסכמים לשלוש שנים בשל טעות, וכי לו היה יודע על ההסכם המקורי, לא היה חותם על ההסכמים המאוחרים יותר. בית המשפט קבע כי הסכם החכירה המקורי תקף, אך הוא הוחלף בהסכמים לשלוש שנים, שהיוו שינוי זכויות שהוסכם על שני הצדדים. כמו כן, בית המשפט קבע כי המושב לא הוכיח כי מימן את רכישת הקרקע, וכי טענת הטעות לא הוכחה. לפיכך, ההסכמים המאוחרים לא נחתמו שלא כדין, וטענות המושב בדבר שלילת זכויותיו נדחו. גם הרישום בספרי המקרקעין נמצא תקף באותה עת, אך נתון לשינוי לאחר שינוי בזכויות הצדדים. השופטת הגיעה למסקנה כי ההסכמים לשלוש שנים משקפים את הזכויות הנוכחיות של הצדדים, ודחתה את תביעת המושב והורתה למושב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 40 אלף שקל.