ת"א 49875-07-18

תקציר

התובעת, מפעילת מתפרה, הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת בגין עבודות תפירה בסך 294,774 ₪, שהנתבע לא שילם עבורן. הנתבעת טענה כי היא פרעה את החוב באופן חלקי או מלא, במזומן ובהמחאות ואם באמצעות אספקת בדים וציוד. עוד טענה מנגד כי עבודתו של התובע הייתה רשלנית וכי הוא גנב ממנה סחורה, ובכך גרם נזק לעסק שלה ומבטל כל חוב המגיע לו. כמו כן, יש לקזז את המכונות והציוד שהיו ברשות התובע כנגד החוב הנטען . בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצא כי גרסת התובע קוהרנטית יותר. טענות הנתבעת לפירעון לא הוכחו דין, וטענותיה כי התובעת קיבלה תשלומים במזומן, שיקים וציוד לא היו משכנעות. עדותו של התובע הייתה בדרך כלל עקבית ונתמכה על ידי עדים אחרים, לרבות עד הנתבע עצמו, ראשיד. בנוסף, ציין בית המשפט כי רישומי הנתבעת, שהיו יכולים לתמוך בטענותיה, לא הוצגו, והסברה להיעדרם לא היה משכנע. טענת התובעת, לעומת זאת, נתמכה בהסכם שנחתם בין הצדדים, המכיר בחוב. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והורה לה לשלם לתובעת סך של 211,500 ₪, בצירוף ריבית והוצאות משפט בסך 15,000 ₪.