ת"א 27387-04-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב אכיפתו ופרשנותו של הסכם משנת 1996 בין בני משפחת חטיב בדבר חלוקת נכסי הנדל"ן המשותפים שלהם. רוב הנתבעים מסכימים כי ההסכם משנת 1996 תקף ומחייב, אולם יורשיו של המנוח חדיג'ה סתרו עצמם תחילה בעניין זה. בתחילה הם הכירו בתוקפו של ההסכם אך מאוחר יותר חזרו בהם מעמדתם. השופט פסק לטובת אכיפת ההסכם משנת 1996, והדגיש כי ההודאה בכתב ההגנה המקורי לא הוכחה כמקרית או כוזבת. באשר לפרשנות ההסכם הפנתה השופטת לסעיף 25 לחוק החוזים, המדגיש את לשון החוזה. השופטת פירטה בהרחבה כיצד מלשון ההסכם עולה כי יש לפרש את חלוקת הקרקע כחלוקה שווה בין הצדדים, אלא אם נאמר במפורש אחרת, כפי שמופיע בסעיף א' להסכם. השופט קיבל את התביעה לאכיפת ההסכם מ-1996 והורה ליורשי חדיג'ה לכבד אותו. עם זאת, דחתה השופטת את טענת התובעים בדבר פרשנותם לחלוקת המקרקעין בהסכם ותחת זאת קיבלה את גרסת הנתבעים (יורשי רש"א) לפיה החלוקה צריכה להיות שוויונית. יורשי חדיג'ה חויבו לשלם הוצאות מתונות, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,000 שקל. לבסוף התבקשו התובעים להגיש פסק דין התואם את פסק הדין לרישום המקרקעין.