רע"א 2237/12

תקציר

במקרה של שירותי בריאות כללית והסתדרות רפואית הדסה, ביקשו המשיבים פיצוי בגין "הולדה בעוולה" של ילד עם מוגבלות גנטית קשה. כללית הגישה הודעת צד ג' נגד הדסה, בטענה שהטיפול בה בוצע בעקבות ייעוץ גנטי של הדסה. עם זאת, הדסה ביקשה לדחות את ההודעה, בטענה שלכללית אין חוות דעת של מומחה רפואי בלתי תלוי, כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט המחוזי צידד בהדסה בקובעו כי תביעות רפואיות דורשות חוות דעת מומחה ספציפיות, וסבר כי ההודעה מיותרת, שכן ניתן יהיה להתייחס בהמשך לחלוקת האחריות בין כללית להדסה. בכללית ערערו וטענו כי הם יכולים להסתמך על חוות הדעת של מומחי התובעים, שטענו לרשלנות של הדסה, ועל המומחה מטעמם, שתמך בהגנתם. החלטת הערעור אישרה את זכותה של כללית לעשות שימוש בראיות מומחה קיימות, תוך שימת דגש על בהירות גבולות המחלוקת ויעילות ההליכים. בית המשפט הדגיש את האינטרס של המערכת לאפשר הודעות צד שלישי, שכן הן מבררות מחלוקות מבלי להעמיס על ההליך. הפיטורים הראשוניים בוטלו והורו להדסה לכסות את הוצאותיה המשפטיות של כללית, תוך הדגשת העיקרון המשפטי הרחב יותר של הבטחת ייחוס הוגן של אחריות בתביעות רפואיות מורכבות.