ת"פ 23803-12-20

תקציר

הנאשם הורשע בהסגת גבול פלילית ובתקיפה סתם בכך שדחף את המתלוננת לביתה וסירב לצאת. השופט שקל את הערכים החברתיים שנפגעו - שלמות גופו ובטיחותו, פרטיותו ורכושו של המתלונן - ואת מידת הפגיעה שנגרם. השופט בחן מקרים דומים, שהסתיימו בעונשים שונים, החל מעבודות שירות ועד מאסר. לאחר מכן בחן השופט את נסיבות ביצוע העבירה, לרבות היעדר תכנון, אחריותו המלאה של הנאשם, היעדר פגיעה פיזית והסיבות לעבירה – סירובה של המתלוננת להשיב לנאשם את כליו. על פי חוק העונשין ולאחר שקלול נסיבות אלה, החליט השופט כי העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ועונשים נלווים לחמישה חודשי מאסר, אותם ניתן לרצות באמצעות עבודות שירות. השופט שקל גם נסיבות שאינן קשורות לעבירה, כגון הנזק שהעונש יגרום לנאשם ולמשפחתו, קבלת האחריות של הנאשם, עברו הפלילי והסיכון להישנות העבירה. בסופו של דבר, השופט הציב את הנאשם בשליש התחתון של אזור העונש וגזר עליו מאסר על תנאי, שירות לציבור, התחייבות כספית ופיצוי למתלונן. על הנאשם נגזרו שנת מאסר על תנאי, שלושה חודשי מאסר על תנאי, דמי התחייבות בסך 3,500 שקל, 200 שעות עבודות שירות ותשלום פיצוי בסך 1,200 שקל שישולם למתלונן. השופט הזהיר את הנאשם מפני ההשלכות של אי קיום הצו והעניק לו את הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.