ת"א 8593-10-17

תקציר

התובע, שוטר פלסטיני, הורשע באי מניעת הלינץ' בשני חיילי צה"ל בתחנת המשטרה ברמאללה באוקטובר 2000 ונידון למאסר עולם. הוא ערער על הרשעתו ובית המשפט הצבאי לערעורים הורה על משפט חוזר. לאחר מכן הודה התובע באישומים קלים יותר ונידון ל-11.5 שנות מאסר. הוא שוחרר לאחר שריצה 16 שנים ושלושה חודשים. התובע תבע את מדינת ישראל בגין רשלנות בכך שלא הביאה ראיות נוספות שהיו יכולות לסייע בעניינו, אשר נגבו לאחר הרשעתו מחקירות חשודים אחרים. הראיות הנוספות, לו היו מוצגות, לא היו שוללות את הצורך של התובע לנקוט בהליכים משפטיים. הרשעתו של התובע התבססה בעיקר על עדותו של עד, אל-לוח, שהורשע בעצמו באותו פשע. כמה חשודים נוספים, שגם הם הופללו על ידי אל-לוח, נעצרו ונחקרו לאחר משפטו של התובע. חלקם הודו, בעוד שאחרים לא הועמדו לדין בשל נסיבות לא ברורות. מכלול הנסיבות לא הראה כי התנהלות הרשויות חרגה מרמת התנהגות סבירה העולה כדי רשלנות. לפיכך, נדחתה טענת הרשלנות העיקרית כנגד המדינה. למרות דחיית התביעה העיקרית, דנה השופטת בטענות הצדדים לעניין גובה הנזק והפיצוי, וקבעה כי לו הייתה מתקבלת התביעה, היה התובע מקבל 2 מיליון שקל בגין נזק לא ממוני, 150 אלף שקל בגין הפסד השתכרות ו-50 אלף שקל בגין הוצאות משפט - בסך כולל של 2.2 מיליון שקל. המדינה הגישה גם תביעה שכנגד, בדרישה לקבל פיצוי בגין ההטבות ששולמו למשפחות החיילים שנפטרו, בטענה כי התנהלותו של התובע תרמה לאירוע. עם זאת, השופט קבע כי המדינה לא הוכיחה די הצורך קשר סיבתי בין מעשיו של התובע לבין מותם של החיילים. לפיכך, גם התביעה שכנגד נדחתה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין ניתן בהתאם.