ב"ל 4127/09

תקציר

זהו פסק דינו של שופט ש.נ. נ' וירט-ליבנה, בתביעה שהוגשה על ידי תובע המבקש הכרה במחלת קרוב משפחתו המנוח כמחלת מקצוע. טענת התובעת נסובה סביב הרעיון כי המחלה, מיאלומה נפוצה, נגרמה כתוצאה מתנאי העבודה של המנוח. עם זאת, פסק דינו של השופט דחה טענה זו וקבע כי נטל ההוכחה לא התקיים. חוות הדעת של המומחה הרפואי, שהשופט ראה בה ברורה ומפורשת, לא קבעה קשר סיבתי סביר (50% או יותר) בין חשיפת המנוח בעבודה לבין מחלתו. יתר על כן, המומחה לא קבע כי מדובר בפגיעה בעבודה או במחלה מקצועית. השופטת הבהירה כי תפקידו של בית המשפט אינו לקבוע האם "אסכולה" תומכת בטענת התובע, אלא לבחון האם קיימת ההסתברות הנדרשת לקיומו של קשר סיבתי. חוות הדעת של המומחה, שהתבססה על התיק הרפואי, לא תמכה בטענת התובע ובמקום זאת הצביעה על היעדר ראיות ברורות. בנוסף, המומחה לא הצליח לכמת את הסבירות לקשר סיבתי והמליץ לפנות לחוות דעת של מומחה לרפואה תעסוקתית. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, מה שהוביל לדחיית התביעה.