סע"ש 58469-06-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בדפוס העסקה מורכב בו מעורבים שלושה נתבעים: קוליצ'ב וכיסלב, פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ ונוף גד עבודות קבלניות בע"מ. התובע, שעבד באתר בנייה במשך 21 חודשים, ביקש לאתר את מעסיקו ולקבל שכר שלא שולם. ראשית נקבע בפסק הדין כי התובע הועסק ישירות על ידי הנתבע 1, קוליצ'ב ואצ'יסלב, אשר העסיק אותו, קבע את תנאי עבודתו ושילם את שכרו. עוד הובהר כי התובעת לא פוטרה על ידי מי מהנתבעים. באשר למערכת היחסים שבין התובעת לבין הנתבעים האחרים, בחן בית הדין מבחנים שונים לקביעת יחסי עובד-מעביד, לרבות מבחן האינטגרציה, מבחן הפיקוח והבקרה ומבחני עזר כגון תשלום שכר עבודה ומשך ההתקשרות. מסקנת פסק הדין היא כי חלק מהמבחנים מצביעים על יחסי עבודה בין התובעת לבין הנתבעים 2 ו-3, ואחרים לא. עם זאת, מאחר שהחוזים בין כל הצדדים היו לאספקת עובדים על בסיס שעות עבודה, חל חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. על פי חוק זה, התובעת, שעבדה באתר בנייה, זכאית לזכויות שוות לאלה המועסקות ישירות על ידי הנתבעת 2, פרץ בוני הנגב, גם אם לנתבעים 1 ו-3 לא היה רישיון כוח האדם הנדרש. בית המשפט מצא כי הנתבע 2, פרץ בוני הנגב, שילם תמורה שכיסתה את זכויותיו של התובע ואף השאיר רווח לנתבעת 3, נוף גד. לפיכך, פרץ בוני הנגב לא היה אחראי לתשלום זכויותיו של התובע. מנגד, ההסכם בין הנתבעים 3 ו-1 נמצא כחוזה ללא רווח, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע כי על נוף גד לשלם לתובעת את שכרה שלא שולם, לרבות גמול שעות נוספות, דמי חגים, דמי הבראה ופיקדונות עובדים זרים. הסכום המגיע לתובע חושב על בסיס שכר המינימום בענף הבנייה וממוצע שעות העבודה הנוספות החודשיות. בנוסף, הורה בית המשפט לנתבע 3 לשלם לתובע 4,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-300 ₪ הוצאות משפט. התביעה נגד הנתבע 2 נדחתה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים. לתובע הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.